דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

דברים שצריך לזכור, ודברים שכדאי לשכוח

יום שני, 23 במאי 2011

שירו שירו III

אז הגענו לפוסט השלישי והאחרון (לפחות לבינתיים) על תופעת האירוויזיון.
למי שפספס, או למי ששכח, הפוסט הראשון עסק בשירי קדם נשכחים, והפוסט השני עסק בשירי קדם זכורים יותר (מה שלא בהכרח מעיד על טיבם).
אבל עדיין לא הזכרתי אף שיר שבאמת זכה לייצג אותנו ביבשת המובטחת.

השירים המובחרים ביותר בקטגוריית ה"עשו כבוד" למדינה (היינו, אלו שזכו על אף העובדה שכל העולם שונא אותנו ושהתחרות היא באופן עקרוני מוסד קונספרטיבי שנועד בעיקר להחליש את המוסד הישראלי ולטרפד את הרעיון הציוני), חורגים מהשנים אליהן אני מתייחסת בדרך כלל בבלוג הזה.
אך אין ספק שהדאבל הציוני של סוף שנות השבעים (בשנת 1978 יזהר כהן עם אבניבי, ובשנת 1979 - חלב ודבש עם הללויה), צבע בורוד את הציפיות האירוויזיונית העתידיות.

ואכן, עוד לפני שובו של הכתר לרשות השידור ב1998 (עם דיווה של דנה אינטרנשיונל), זכינו לכמה רגעים של נחת, בעיקר עם שירים בני מילה אחת דומיננטית

* מלמעלה: אבי טולדנו עם הורה, מקום שני (שימו לב לסרטון התדמית המושקע); עפרה חזה עם חי, מקום שני; דץ ודצה עם כאן, מקום שלישי.

אך עם התארכות שמות השירים (שתי מילים), חווינו גם כמה רגעים נעימים פחות, בהם ייחלנו שאדמת אירופה תפער את פיה ותבלע אותנו
* מלמעלה: שרהלה שרון והתנועה הקיבוצית עם שירו שירו (מקום 24); מוטי גלעדי ושרי צוריאל עם יבוא יום (מקום 19); ריטה עם שרה ברחובות (מקום 18).

והיו עוד כמה עניינים שאי אפשר להתעלם מהם. למשל הקמפיין הספורטיבי והמולטי ססגוני של דפנה דקל (למרות עידון החצאית הירקרקה של הקדם בעת ההופעה על בימות אירופה)

או גיל ההתבגרות שהחליט לקפוץ במפתיע על גילי, הילדון החמוד, בדיוק ברגע הלא נכון

וגם שיר הבטלנים המשעשע

וכמובן עולה עולה, שלדעתי אף עולה באיכויותיו על אבניבי, ולו רק בשל פיזוזיו המרשימים של אדם

ולקראת סיום, קצת אוף טופיק (אבל לא לגמרי), אני חייבת להתייחס לחדשה המרעישה של השבוע: פרישתה של דליה מזור!!
סופה של תקופה.

הנה היא כאן, מנחה את קדם אירוויזיון 1983 עם עמיתה דניאל פאר
במילותיה של פנינה רוזנבלום:
"תן לי כוח, למד אותי חבר, לפני שיגמר.
תמיד אשה, תמיד אשה"

ובפינתנו "אז ועכשיו", דליה מזור:
אין ספק - האישה רק הולכת ומשתבחת

יום שישי, 20 במאי 2011

שירו שירו II

בפוסט הקודם הזכרתי שירי קדם אירוויזיון כושלים, שלא מימשו את הפוטנציאל הגלום בהם.
אבל היו גם אחרים. כאלה שרובנו נוכל לזמזם גם מתוך שינה, גם אם לא זכו לייצג את מדינתנו הקטנה בפסטיבל האירופאי.

אמן אירוויזיונים ידוע הוא צביקה פיק, ה"שמעון פרס" של הקדמים, שהשתתף בתחרות לא פחות משבע פעמים, ולא זכה מעולם. כאן בשירו "ארטיק קרטיב" (שלא זכרתי שמתחיל בצורה כזו דרמתית)
והיו עוד שירים שעשו חיל.
למשל השיר "כמו צועני" שבוצע על ידי שלישית הופה היי (ונספחות) הזכורה לטובה.
הצלע השלישית, על הכינור, היא כמובן יונתן מילר, שהייתי הכי מאוהבת בו בין גיל חמש לחמש וחצי. אגב, באותה תקופה האמנתי ביחסים פתוחים, והרשתי לעצמי להיות מאוהבת בו זמנית (וכמעט באותה מידה) גם במקגיוור האגדי
או "הלוואי" של בועז שרעבי, שהגיע למקום האחרון בקדם 1986, מה שלא הפריע לו להפוך לשיר מוכר ומושמע עד שהיה לזרא

וגם "לשמוח ולרקוד" של האחיות יוספי, אחייניותיה הפופ-טרשיות של עפרה חזה, שאת טעמן המצויין כבר שיבחתי כאן.

ואם כבר טוב טעם, קשה שלא להזכיר את הופעתה הסנסציונית של פנינה רוזנבלום בשמלה תכלכלת, שהגיעה למקום האחרון המכובד בקדם 1983

ואת ירון חדד (האיש, התלתלים והקול הצלול), שעשה כבוד לזודיאק, עוד הרבה לפני שג'ייק גילנהאל היה בתמונה (והגיע למקום האחרון בקדם 1992)
* הקורא המתעניין מוזמן לחזות בפלא המכונה ירון חדד גם בשיר "אגדה על בל" של להקת קסם מקדם 1983 (וכן, זו עירית ענבי שם איתו)

והיו עוד כמה יציאות משובחות (פחות או יותר):
* מלמעלה: סקסטה עם "סינדרלה"; יגאל בשן (מתה מכמה שהוא חמוד פה!) עם "תן לי"; ירדנה ארזי, שועלית אירוויזיונים, עם "עוד נגיע"; ריטה עם "שביל הבריחה"; זהבה בן, אתי לוי וחברים עם "דף חדש".

ובפינתנו "אז ועכשיו":


* למעלה: ירון חדד. למטה: ארבע מבנות להקת סקסטה (שמנתה, באופן מפתיע, דווקא חמש בנות)

יום שני, 16 במאי 2011

שירו שירו I

מעניין שהייתי צריכה תזכורת בדמות כישלון צורב כדי לעשות פוסט על האירוויזיון.
הרי אין ספק שהדרמתיות המוגזמת, החיוכים המעושים והתלבושות הצבעוניות (עם דגש על כריות כתפיים), מצביעים על כך שמקומו הטבעי של האירוויזיון הוא אי שם בשנות השמונים-תשעים.
ולכן החלטתי להקדיש לאירוויזיון לא אחד, לא שניים, אלא שלושה פוסטים שלמים!

חגיגות האירוויזיון התחילו תמיד בקדם מרהיב, שחלק מהשירים בו נחרטו בזיכרון הלאומי (ומתקשים למצוא את דרכם החוצה משם עד היום), וחלק הוחזרו עד מהרה לתהום הנשייה התרבותי. הפוסט הראשון בסדרת האירוויזיונים יעסוק באחרונים.

השירים הנשכחים הללו שייכים לאחת משתי קטגוריות.
לקטגוריה הראשונה שייכים שירים שבוצעו על ידי זמרים עלומים, שדריסת רגלם בקדם האירוויזיון היוותה לרוב את החותם היחיד (והכואב) שהותירו על התרבות הישראלית.

אדי גרימברג, חש את המצלמה:

רומי הלחמי והטרנטולה

 אוסנת זנו - הגבול הוא השמיים (האמנם? ואולי הגבול הוא קדם אירוויזיון 89'?)
* סייג קטן: לקרוא לאסנת זנו "עלומה" זה אולי אנדרסטייטמנט. בכל זאת מדובר בכוכבת העולה של להקת "צעירי קרית מלאכי", שביצעה את שיר המופת "אמא שלי ממרוקו"

ראובן לביא עושה שימוש נאות במילה "מדליק"

שלישיית אדמה הקופצנית (זה רק נדמה לי, או שארנולד שוורצנגר מפזז שם מימין?)

לקטגוריה השניה משתייכים שירים שבוצעו על ידי זמרים/ להקות מוכרים, וגרמו להם לייחל שלעולם לא יומצא יו-טיוב.

אדם בפואמה משיחית

ענת עצמון בשירה "התקווה". שימו לב לכוריאוגרפיה הלוהטת בפזמון

שימי תבורי בחריזה מדוקדקת

אתי אנקרי מדגמנת מרלין מונרו

שלווה ברטי במחווה אוריינטלית

עירית ענבי בשמלת הומאז' להגרלת הלוטו השבועית

מירי אלוני (תחילת הסוף?)

אפי בן ישראל ונתן נתנזון מקדימים את זמנם ביציאה גאונית

אך כאמור, רבים מהשירים שרדו בכבוד את מבחן הזמן. כל זאת ועוד, הפרק הבא של שקפקפים.

יום שישי, 6 במאי 2011

הכינו את צהלוליכם

אז נרגענו סופית מהחתונה של וויליאם וקייט החמודים. זה לקח קצת זמן. בכל זאת - לא כל יום אנחנו צופים בחתונה מלכותית.

בתור ילדים למדנו שחתונה זה עניין ממש לא פשוט, בעיקר אם את במקרה נסיכה.
* מלמעלה: ספויילר - הנסיך בבת הים הקטנה כמעט נושא בטעות את המכשפה הרעה; החתונה המלכותית של צ'רלס ודיאנה; הנסיכה הקסומה כמעט מפספסת הזדמנות לאושר אמיתי עם ווסטלי; הצעת הנישואין המביכה לבל מהיפה והחיה; אנדרו ופרגי - חתונה מלכותית נוספת שלא צלחה; נישואיו המפתיעים של אלטון ג'ון 

אבל גילינו גם שלרוב, לדברים יש נטייה להסתדר בסוף
* מלמעלה: ספויילר - הנסיך בבת הים הקטנה נושא את אריאל לאישה; סינדרלה ובחיר ליבה; פרק ב' - צ'ארלס וקמילה; נישואיו הפחות מפתיעים של אלטון ג'ון 

אמצעים תרבותיים שונים הכינו אותנו ליום הגדול
video
 * במקום לפרט את הכל, שימו לב במיוחד לסצנת החתונה בסרט רוצחים מלידה (אחת החתונות המוצלחות בתולדות הקולנוע), לבילי איידול וקייט בוש, ולפרסומת של מקדונלדס (שאמנם לא שודרה בארץ, אבל היתה כל כך משעשעת שהייתי חייבת)

אך גיבורי התרבות שלנו הכינו אותנו לכך שסביר להניח שהיום הגדול הזה יתרחש יותר מפעם אחת





* מלמעלה: אליזבת טיילור בחתונתה השמינית, לבעלה השביעי; אלק בולדוויין וקים בייסינגר; דמי מור וברוס וויליס נישאים; נישוקים ונשנושים בחתונתם של מדונה ושון פן; יומם הגדול של טום קרוז וניקול קידמן; סינדי קרופורד וריצ'ארד גיר.

ובכל זאת - אסור לאבד תקווה (בעיקר אם אתם קצת ווירדוז)

* מלמעלה: צילומי משפחה בחתונת האוסבורנים; ארנולד שוורצנגר ומריה שרייבר ביום חתונתם